<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' נדרים פ"ו</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מצות עשה מן התורה שיקיים אדם שבועתו ונדרו, בין נדרי איסר, שאוסר על עצמו דברים המותרים, כגון שאמר, פירות פלוני אסורין שלשים יום או לעולם ואפילו בלא הזכרת שם וכנוי לשבועה, בין נדרי הקדש, שמחייב עצמו בקרבן, הן בנדר, שאמר, הרי עלי להביא עולה או שלמים, הן בנדבה, שאמר, הרי זו, וחלוק נדר מנדבה, שנדר חייב באחריות ונדבה אין חייב באחריות (ונדבה אין חייב באחריות), שנאמר [דברים כ"ג], מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת, ונאמר [במדבר ל'], ככל היוצא מפיו יעשה, אלמא מצוה לקיימם.
<h2>דף ה.</h2>
אומר, מודר אני ממך, משמע שלא ידבר עמו. מופרש אני ממך, משמע שלא ישא ויתן עמו. מרוחק אני ממך, משמע שלא ישב עמו בארבע אמות. וכן אמר, מנודה אני לך, או משומת אני ממך. אבל אמר, מודר אני ממך, או מופרש אני ממך, או מרוחק אני ממך שלא אוכל לך, אסור לאכול לו ואם אכל כזית מכל נכסיו לוקה. אמר, נדינא ממך, אסור ליהנות לו.
<h2>דף ז.</h2>
אומר, מודר אני ממך, משמע שלא ידבר עמו. מופרש אני ממך, משמע שלא ישא ויתן עמו. מרוחק אני ממך, משמע שלא ישב עמו בארבע אמות. וכן אמר, מנודה אני לך, או משומת אני ממך. אבל אמר, מודר אני ממך, או מופרש אני ממך, או מרוחק אני ממך שלא אוכל לך, אסור לאכול לו ואם אכל כזית מכל נכסיו לוקה. אמר, נדינא ממך, אסור ליהנות לו.
<h2>דף ח.</h2>
האומר לחבירו, נשכים ונשנה פרק, עליו להשכים לשנות, שזה כמו נדר, ואפילו לא הוציאו בלשון נדר.
<h2>דף ט.</h2>
אמר, הרי עלי כנדרי רשעים אם אוכל לך שמנדריהם נזיר וקרבן ושבועה, ואכל, חייב בכולן. וכן אמר, הרי עלי כנדבות כשרים שמנדבותם נזיר וקרבן, חייב. אמר, הרי עלי כנדרי רשעים או כנדבות כשרים שאוכל לך, אם אוכל לך, אסור, אפילו לא פירש. אמר, כנדרי כשרים [לא נתחייב כלום, שאין הכשרים נודרים בדרך איסור וכעס. אמר, כנדרי רשעים] הריני ונזיר עובר לפניו חייב בנזירות. כנדרי רשעים עלי חייב קרבן. כנדרי רשעים שלא אוכל ממנו חייב בשבועה.
<h2>דף י.</h2>
לפי שיש עלגים ומכנין בדברים הולכים אחר הכנוי. כנוי קרבן, קונם קונח קונז. כנויי חרם, חרק חרך חרף, ואסור. והקדש הכנוי בלשון עצמו. וכינוי כינויים מותרים, בין בנדרי(ם) איסר בין בנדרי הקדש.
<h2>דף י:</h2>
האומר, מה שאוכל עמך לא יהא חולין, לא יהא כשר, לא דכי לא יהא טהור, או יהיה טמא, או נותר, או פגול, אסור.
<h2>דף יא:</h2>
אמר, לא חולין לא אוכל לך, כמי שאמר, שאוכל לך לא יהא חולין אלא קרבן. וכן אמר, הקרבן שאוכל לך, אסור. אבל אמר, הקרבן לא אוכל לך, או לקרבן או לא קרבן אוכל לך מותרין, שמשמע דברים אלה, שנשבע בקרבן שלא יאכל להם, והנשבע [בקרבן] ולא כלום, או [ש]נדר שלא יאכל לו קרבן. חולין או כחולין או החולין שאוכל לך, או שלא אוכל לך [מותר]. אבל אמר לא טמא, לא נותר, לא פגול שאוכל לך, אסור, שמשמע שדבר שאוכל הוא שיהא פגול או טמא, לפיכך לא אוכל לך.
<h2>דף יג.</h2>
כל המשים דברים המותרים כדבר האסור שיכול לעשותו בנדר, כגון שאמר, פירות אלו עלי [קרבן] או הרי הן כקרבן, אסורין, שאיפשר מבהמה חולין ליעשות קרבן בנדרו. וכן בחטאת ואשם, שבאין מחמת נדרו שנדר נזיר. או (ונותר) [כנותר] ופגול, כבשר טמא של קדשים, שבאין מחמת קרבן. כחרמי שמים, כמעשר בהמה, כתרומת הלשכה, כתמידים, כדירי(י)ם, כעצים, כאשים, כמזבח, כאחד ממשמשיו, כיעיו ומזרקותיו ומזלגותיו, כהיכל, כירושלים, שכל אלו כמוקדין. אבל אסר בדבר האסור שלא יכול לעשותו, כשאמר, כבשר חזיר, כעבודה זרה, כנבילות וטרפות, כחלת אהרן, כתרומתו, כבכור, שאין קדושתו בידי אדם, כמעשר בהמה, שלא יכול לעשות כל אלה בנדרו, מה שאסר בהם מותרין. לפניו בשר קדש, אפילו בשר שלמים אחר זריקת דמים שמותר לזרים, והתפיס אסורו בם אסור, שלא התפיס אלא בעיקרו, אבל אם היה בשר בכור, אם לפני זריקת דמים אסור ואם לאחר זריקת דמים מותר.
כהיכל, היכל, לא היכל שאוכל לך, אסור. היכל שלא אוכל, כהיכל, לא היכל שלא אוכל לך, מותר, שזה כמי שנשבע בהיכל שלא אוכל.
<h2>דף יד.</h2>
האומר לאשתו, הרי את כאמי, או כאחותי, או כערלה וכלאי הכרם, מותר באשתו. אבל אמר, מודרני ממך הנאה, או הנאה שתשמישך אסורה עלי, אסורה עליו.
<h2>דף יד:</h2>
הנודר בתורה, שאמר, פירות אלו עלי כזו, לא אמר כלום ואין צריך שאלה לחכם אם לא עם הארץ שלא ינהגו קלות ראש בנדרים. נדר במה שכת' בה, אסור, שהרי כת' בה איסור לנדור. נטלה בידו ונדר בה, כמו שאמר במה שכתוב בה.
<h2>דף כג:</h2>
מי שהתנה קודם שידור ואמר, כל נדר שאדור מכאן ועד עשר שנים הריני חוזר בם או הרי הן בטלים, ואחר נדר, אם זוכר התנאי בשעת הנדר נדרו קיים, שהרי בטל התנאי בנדר זה, ואם לא זכר התנאי עד אחר שנדר, אפילו קבל התנאי בלבו וקיים התנאי הנדר בטל. ואפילו לא הוציא עתה החזרה בפיו, כבר הקדים החזרה לנדר והוציאה בפיו מקודם. ויש שמורה להחמיר ואומר, והוא שיזכור התנאי אחר שנדר תוך כדי דבור. מי שהקדים תנאי לשנה או לעשר ואחר נדר ונזכר בשעת נדרו שיש לו תנאי ושכח על איזה דבר התנה, אם אמר על דעת ראשונה אני עושה, אין נדרו נדר שהרי בטלו, ואם לא אמר על דעת ראשונה אני עושה, כבר בטל התנאי וקיים הנדר שהרי זכר בשעת הנדר ונזכר שיש לו תנאי ואפילו הכי נדר. יש גאונים אומרים, אין כל דברים אלה נוהגים רק בנדרים ולא בשבועות. ויש שמורה, שדין נדרים ושבועות שוה בעניינים אלו, ויכול להקדים תנאי לשבועותיו. פר"ת, שמנהג לומר בליל יום הכפורים מיום כפורים זה עד יום כפורים הבא עלינו לטובה. דנדרנא משמע להבא כדאמרינן [שבועות י"ט ע"ב] שאוכל דאכילנא משמע. ולא הוי כדרש' לרבים דאסור, כיון דלא אמר בפירוש מותרין. ולא מישתרי בהני רק נדרי יחיד דאיכא רגילות וקילותא, אבל נדרי ושבועות וחרמות דרבים ובית דין שמשביעין על דעת הקהל אינן בכלל זה, שאי איפשר [שלא] (ש)יהא אחד מהן זכור מן התנאי, בשעת הנדר. והאומר מיום כפורים שעבר טועה, דאם כן שמתיר נדרים שעבר אם כן צריך חרטה והא לא נתחרטו. ומה שאומרים כל נדרי ג' פעמים שכן כל דבורי חכמים, כגון חלוץ הנעל ג' פעמים, הותר הנדר ג' פעמים.
<h2>דף כה.</h2>
הנודר על דעת אחרים כנשבע על דעת אחרים. וכן נדר וחזר בו תוך כדי דבור מותר, כמו בשבועות.
<h2>דף כח.</h2>
וכן המדיר חבירו וענה אמן, או כעניין אמן, אסור כנודר. ונודר צריך פיו ולבו שוין כמו בשבועות. אבל נתכוון לנדור בנזיר ונדר בקרבן, בקרבן ונדר בנזיר, או בשבועה, או נתכוון לנדור ונשבע, או תאנים ואמר ענבים, מותר בשניהם שאין כאן נדר.
